כותבת המאמר מציגה דגמים אפשריים של פיצוי: פיצוי ישירות מהעבריין, פיצוי ע"י קופת ביטחון סוציאלי או ע"י קופה כללית שממומנת ע"י עבריינים, דגמים המשלבים בין הפיצוי הישיר מהעבריין ולבין קופת הביטחון הסוציאלי ולחילופין הקופה הכללית. הצגת הדגמים השונים היא תוך מבט אל המשפט האמריקני והאנגלי.
עולה צורך בהעלאת המודעות לפסיקת פיצויים בקרב השופטים והתביעה וכותבת המאמר ממליצה על אימוץ הדגם המשולב תוך קביעת תנאים נחוצים מהמשפט הנוהג באזורי שיפוט זרים.
קיימים מס' שיקולי מדיניות במתן פיצוי בהליך הפלילי: יעילות, ניסיון לחסוך מהקרבן מועקה נפשית נוספת ושיקום העבריין ע"י נשיאה ישירה בנזק שגרם. מוסד הפיצוי לקורבן בהליך הפלילי משיג את כל מטרותיו: ענישה, הרתעה, שיקום וייעול המערכת המשפטית. עם זאת, מתן הפיצוי במסגרת הפלילית אינו מעניק לקורבן הגנה מספקת ויש צורך במתן גיבוי ממשלתי כספי, כפי שמקובל במדינות רבות.
קיימים שלושה דגמים אפשריים של פיצוי: פיצוי ישירות מהעבריין במסגרת ההליך הפלילי - כפי שקיים בדין הישראלי, שיטת ביטחון סוציאלי - פיצוי ישיר מהמדינה ללא קשר להליך הפלילי אף אם לא נתפס העבריין, ופיצוי מקופה כללית הממומנת ע"י עבריינים בהתאם לסוג העבירה, הנזק שגרמו ויכולתם הכלכלית, ע"פ החלטת ביהמ"ש הגוזר את דינם. בנוסף קיימים דגמים המשלבים את הפיצוי מהעבריין יחד עם קופת המדינה או הקופה הכללית.
המשפט האמריקני מעלה את נושא הקרבן וזכויותיו על סדר היום. לכל הפחות יש לאמץ מהסדר זה את חובת הדיווח לקרבן על ההליך הפלילי המתנהל ועל האפשרות כי ייפסק לו פיצוי במסגרת זו, וכך יוכל הקורבן עצמו, המודע לזכויותיו, לפנות לתובע ולדאוג למיצוין. לחלופין, ניתן לאמץ את הגישה האנגלית המעניקה לקרבן לבקש בעצמו מביהמ"ש לתת צו לפיצויו. סעיף 77 לחוק העונשין אינו מוגבל לסוג עבירה מסוים או לסוגי נזק מסוימים. אולם, ביהמ"ש נוטה לפסוק פיצויים כשמדובר בעבירת רכוש ופחות כשמדובר במקרי תקיפה ואלימות. זאת כנראה בשל הקושי הכרוך באומדן נזק גופני. סעיף 77 אינו קובע תנאי זכאות אלא נתון לשיקול דעת ביהמ"ש. הדרישה היחידה היא קשר סיבתי בין העבירה לפגיעה, שלא תמיד קל ליישום. במשפט האמריקני הפדראלי ובחלק ממדינות ארה"ב קיימת דרישה שהנזק יהיה ישיר.
מבחינת המשפט הרצוי והמשפט הנוהג, קיימים תנאים נוספים באזורי שיפוט זרים, שיש לשקול את נחיצותם: דיווח למשטרה ושת"פ של הקורבן, שלילת זכאות לפיצויים ממי שנפגע עקב עיסוק בפעילות בלתי חוקית, אך לא תישלל זכאותו של קרבן רק בשל עברו הפלילי או בשל היותו בעל אשם תורם לאירוע שבמסגרתו ניזוק. כאשר התביעה מבקשת פיצוי לפי סעיף 77, היא רשאית להביא ראיות ע"מ להוכיח את גובה הנזק, כל עוד זה לא מסרבל ולא מאריך את המשפט.
לסיכום, יש צורך בהעלאת המודעות לפסיקת פיצויים בקרב השופטים והתביעה. כותבת המאמר ממליצה על אימוץ הדגם המשולב ומציגה את יתרונותיו השונים. לגבי פיצוי בעבור ראש נזק של כאב וסבל, מוצע לקבוע בנפרד סכום מרבי בעבור מרכיב זה על מנת להקל על מלאכת קביעת הפיצוי ולהוזיל עלויות. עוד מוצע למנוע את הזכאות לפיצוי מדינתי ממי שלא דיווח על האירוע העברייני ולא שיתף פעולה עם המדינה באיתור העבריין, מקרבן בעל עבר פלילי נכבד אשר טרם חלף זמן רב מאז מעידתו האחרונה, כמו גם מקרבן שנזקו אינו מגיע לכדי שיעור מזערי.