נער (בן 18 וקצת) שהורשע בביצוע מעשה מגונה תוך שימוש בכוח במתלוננת בפנימיה בה למדו שניהם. בתסקיר שירות המבחן נאמר כי הנאשם מביע חרטה על הפרשה וכי היא גרמה למשבר קשה בחייו, ובתסקיר הנפגעת כי האירוע גם לה לנזק רב. ביהמ"ש מתייחס לתסקיר ומציין את היות האירוע טראומתי על אף הקשר המיני שקיימו בעבר בהסכמה. ביהמ"ש מדגיש את ההשפעה התרבותית הייחודית בשל ההשתייכות לקהילה האתיופית, ושלתפיסת הנפגעת כבודה חולל והיא נתפסת כבחורה פגומה ומוכתמת ע"י קהילתה. מצוין שהיא אובחנה כסובלת מ-PTSD בסיכון גבוה, ושהומלץ על פיצוי שיסייע בתהליך ההחלמה.
בדעת הרוב נאמר כי הפיצוי אינו עונש, ניתן להפחית את עונש המאסר בפועל ובמקביל להעלות את סכום הפיצוי ובכך יש התחשבות הן באינטרס השיקום של העבריין והן שיקום המתלוננת. כך יהיה למתלוננת כסף כדי לטפל בשיקומה והעבריין לא יתדרדר לפשע, לאחר שלא עבר כל עבירה נוספת והוא בא ממשפחה קשת יום. עוד נאמר כי יש לאזן בין מרכיב המאסר בפועל לבין מרכיב הפיצויים.
|