שני הנאשמים הורשעו באונס ילדה בת 12 ועשרה חודשים כשהיו בני 17,16 (תשע שנים לפני המשפט) ונידונו לשנה מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. הם מערערים על ההרשעה ועל חומרת העונש ומנגד מערערת המדינה על קולת העונש.

שופט המיעוט סבר כי יש להחמיר בעונש וכי ניתן משקל רב מדי להיות הנאשמים קטינים בעת ביצוע המעשה. עוד טען כי אונס קבוצתי הוא מהעבירות החמורות ביותר ויש להתחשב בנזק לקרבן, ששיקומה טרם החל ותסקיר הקרבן קבע שנגרמו לה נזקים קשים.

שופטי הרוב סברו כי יש לתת משקל לזמן שעבר ולעינוי הדין, להיות העבריינים קטינים בעת המעשה ולכך שבית כלא לא ייטיב עם המערערים, שבגרו בינתיים ולא הפכו לעבריינים. עם זאת, למרות חוסר רצונה של המתלוננת, יש להטיל פיצויים. הפיצוי הוא אקט סמלי-חינוכי-ערכי וישמש למה שתרצה המתלוננת. עונש המאסר נותר על כנו ובנוסף נפסקו למתלוננת פיצויים בסך 15,000 ₪ מכל אחד מהאנסים.