החלטת בג"ץ שלא לקדם את ניר גלילי לדרגת אלוף בניגוד לעמדת הרמטכ"ל ושר הביטחון חריגה הן בעצם ההתערבות בשיקול הדעת החזק המסור לרמטכ"ל והן בשל העובדה כי היחסים בינו ובין העותרת היו בהסכמה.
בחלקו הראשון של המאמר מתארת שקד את סיפור הפרשה תוך התמקדות באופיו של צה"ל והפער שבין דמותו המיתית של צה"ל בו המפקדים מהווים דוגמא אישית לבין דמותו של צה"ל כפי שהיא משתקפת בהחלטה לקדם קצין בכיר ומוכשר על פני דמות ערכית. המשמעות המהפכנית של פסק-הדין היא בכך שהוא מחנך ומדגיש כי התערבות ערכית בהחלטה עולה על העצמת דמותו המיתית של צה"ל.
החלק השני של המאמר מוקדש לניתוח המשפטי של פסק הדין. פירושו של פסק דין גלילי לס' 3(א)(6)(ג) לחוק איסור הטרדה מינית שופך, לפי המאמר, אור חדש על תפיסת ההטרדה המינית בשני מובנים - האחד, הסטייה מהעמדה המקובלת כי יחסים בהסכמה אינם הטרדה ככל שעוסקים ביחסים עם בעל מרות, והשני נוגע במשמעות מרחיקת הלכת של הכפירה בעקרון האוטונומיה של הרצון החופשי. נקודה נוספת שעולה במאמר בניתוח פסק הדין נוגעת לכך שבית המשפט עשה שימוש יוצא דופן בקשרו בין סבירות לבין ערכים ומוסר בעילת אי-הסבירות המהווה חריג בפסיקה. פסק הדין נמנה עם פסקי הדין הבודדים בהם בג"ץ התערב בהחלטה שלטונית בנימוק של חוסר סבירות כשהמטרה היא קידום ערכים שאינם זכויות יסוד, זכויות אדם או שוויון. בהקשר הזה מדגיש המאמר את העובדה כי הביקורת על פסק הדין לא נגעה באקטיביזם השיפוטי ובהרחבת גבולותיה של עילת חוסר הסבירות אלא נגעה אך ורק בשאלת נכונותה של ההחלטה.
בסוף המאמר שוטחת שקד את מסקנתה כי יש להכיר בפסיקה החדשה כבגוף משפטי שתוכנו הוא מצבן של נשים, תדמיתן החברתית ותדמיתן העצמית. כן יש להכיר בייחודה של "שאלת הנשים" בחוק ובפסיקה.
|