בכל עבירה ישנה חתירה לאיזון בין זכויות הנאשם לבין זכויות הקרבן. לנאשם זכויות משלושה סוגים: זכויות מהותיות (הגדרה ספציפית ומדוייקת של העבירה, התנאת הרשעה בקיום אשם ועוד), זכויות דיוניות (ייצוג הולם במשפט, קיום משפט פומבי, זכות לחקירה נגדית ועוד) וזכויות ראייתיות (נקיטת אמצעים המקטינים את האפשרות של הרשעת חף מפשע וכד'). לקרבן זכויות במישור המהותי (הגנה מפני עבירה דומה בעתיד, החזרת הקרבן למצב בו היה לפני העבירה וכו') ובמישור הדיוני (מניעת פגיעה בקרבן במהלך המשפט כמו פגיעה בשמו הטוב וכד' ומתן מעמד לקרבן בהליך הפלילי).  בד"כ, משום שהנאשם עומד מול המדינה, עדיף כוחה של המדינה ולכן יש להקטין את פער הכוחות ללא קשר לזהות הנאשם. יתרה מכך, בהליך הפלילי הקטנת כוחו של הנאשם לא תמיד מביאה להגברת כוחו של הקרבן.

היחס החברתי המיוחד למיניות האישה הוא שיוצר פרובלמטיקה מיוחדת לגבי עבירת האינוס ומבדיל אותה מעבירות אחרות.

בשנים האחרונות נעה נקודת האיזון בעבירת האונס מהטיה נגד האישה לצמצום זכויות הנאשם. הדבר נובע מעליית כוחן הפוליטי של הנשים ומקבלת ההשקפה הפמיניסטית לפיה קיים אי שוויון בסיסי בין המינים ויש לנקוט פעולות ע"מ לתקן זאת. אי שוויון זה דורש התייחסות אחרת לשאלת אי ההסכמה בכל הנוגע לעבירת האינוס, התייחסות הלוקחת בחשבון את עמדת החולשה ההתחלתית של האישה.

המישור המהותי: מבחינת היסוד העובדתי ישנה התייחסות ללחצים עדינים כגורם שיש בו לשלול את הסכמתה החופשית של האישה וכן נטיה לוותר על הדרישה שהאישה תתן ביטוי חיצוני ברור לחוסר הסכמתה החופשית. מבחינת היסוד הנפשי מובעות דעות הקוראות להטלת אחריות על בסיס אובייקטיבי תוך ויתור, לפחות חלקי, על דרישת המחשבה הפלילית (הסתפקות באמת מידה של סבירות לצורך הרשעה). הסוגיה טרם הוכרעה בפסיקה.

בפרשת שמרת הועלתה גם סוגיית דין "עצימת עיניים": האם יש לדרוש כי הנאשם חשד כי המתלוננת לא הסכימה ולא בירר האם היא מסכימה, או מספיק שאדם סביר במקומו היה חושד כי היא לא מסכימה, למרות שהוא עצמו לא חשד. לטובת הגישה האחרונה ניתן לטעון כי זיכוי נאשם בשל אימוץ מבחן סובייקטיבי יטיל כתם על האישה שאי הסכמתה לא הייתה מספיק משכנעת. נשאלת השאלה האם יש להעדיף את כבודה של האישה על פני חירותו של הגבר. לטענת הכותב ניתן לפתור את הבעיה ע"י הבהרה בפסק הדין כי זיכוי הנאשם מחמת טעות כנה בשאלת אי ההסכמה של האישה אינה קשורה למצב הדברים כפי שאירעו במציאות.

יש הטוענים כי יש הצדקה לדרישת סבירות הטעות משום קיום יחסי מין ללא הסכמה היא פעולה שיש בה סיכון לפגיעה נפשית קשה לקרבן וניתן במאמץ סביר לברר האם קיימת הסכמה. לכן יש להטיל על הנאשם חובה לנקוט במאמץ סביר זה. לטענת הכותב גישה זו היא בעייתית משום שבשל היחס החברתי שאינו מקנה לגיטימיות מלאה ליצר המיני של האישה לא נהוג לברר את הסכמת האישה בשאלות ישירות. נשאלת השאלה האם תמיד קל לברר את עמדתה האמיתית של האישה.

המישור הראייתי: חקירה בדבר עברה המיני של המתלוננת: בשנת 1988 נאסרה חקירת מתלוננת על עברה המיני, כהגנה מפני נטיה של סנגורים, שנבעה מחוסר הלגיטימציה ליצר המיני של האישה, להראות שהאישה אינה הגונה ולכן ייתכן שזוהי תלונת שווא. מצד שני, חשיפת עברה המיני יגרור השפלתה ברבים. מעבר לכך, היתר לחקירת האישה על עברה המיני יוצר חוסר איזון בין הנאשם והקרבן, משום שישנה הגבלה על חקירת הנאשם לגבי עברו המיני במסגרת איסור חקירת הנאשם על אופיו "הרע". ניתן לחקור את המתלוננת על עברה המיני אם ישנו חשש לעיוות דין אם לא ייעשה כן. המשמעות היא כי על ביהמ"ש לערוך איזון בין הגנת האישה מפני השפלה לבין מתן הזדמנות סבירה לנאשם להתגונן. דוגמאות למקרים שכאלה: המתלוננת טוענת כי הייתה בתולה לפני המקרה, הגנת הנאשם היא כי זוהי שיטת פעולה של המתלוננת (קיום יחסים בהסכמה ואז טענת אונס) וכד'. באשר לשאלת ההסכמה לקיום יחסי מין עם הנאשם בעבר, נראה כי אין לכך השלכה על הסכמתה במקרה הנדון ואולי ההפך הוא הנכון, משום שבעבר לא התלוננה והפעם כן התלוננה. ייתכן שהדבר יוכל לסייע לביסוס טענת טעות.

ההיבט הדיוני: פומביות הדיון: מבחינת הנאשם ישנם אינטרסים סותרים. מחד, פומביות הדיון מבטיחה משפט צדק ומאידך היא עלולה להביא להטבעת אות קלון עוד לפני הכרעת הדין. מבחינת הקרבן גם כן יש אינטרסים סותרים: מחד הרצון למשפט צדק ומאידך, בעבירות מין, בגלל השקפות מיושנות יש חשש לפגיעה בשמו הטוב של הקרבן. על אף הסתייגויות התקבל תיקון לחוק בתיהמ"ש לפיו בעבירות מין ניתן לנהל דיון בדלתיים סגורות הן לשם הגנה על הנאשם והן לשם הגנה על הקרבן. ניתן להעביר על תיקון זה ביקורת משום שאין סיבה להבדיל בין נאשם בעבירת מין לבין נאשם בכל עבירה אחרת.

לסיכום, נקודת האיזון בעבירת האונס נע לכיוון הגדלת ההגנה על הקרבן והקטנת זכויות הנאשם. כל הגזמה בערעור מעמדו של הנאשם בסופו של דבר היא לרעת הקרבנות משום שגם הן מעוניינות בהרשעת הנאשם הנכון. עם השתנות היחס ליצר המיני הנשי יש להניח שבעתיד לא יהיה שוני בין עבירת האונס לעבירות אחרות בהן קיים קרבן ספציפי לעניין נקודת האיזון בין זכויות הנאשם לקרבן. יש לטפל בנושא שימוש באמצעי התקשורת על מנת להטות את התוצאה לכיוון זה או אחר, תופעה הלובשת חומרה מיוחדת כאשר מדובר בעבירות מין.