המאמר דן ביחס בין זכויות הנאשם בהליך הפלילי לבין זכויות קורבנות העבירה והעדים, ועל ההסטה שחלה לטובת זכויות הנאשם בעקבות המהפכה החוקתית והתעצמותו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. טענת המאמר היא כי חוק היסוד אינו מקנה זכויות רק לנאשם אלא גם לקורבנות העבירה. החוק הביא להרשאה רחבה מדי מצד ביהמ"ש המתירה לנאשמים לעיין ברשומות אישיות (כגון יומן אישי, תיק סוציאלי, תיק רפואי ופסיכיאטרי, מרשם פלילי וכו'.) של מתלוננים ועדים ובכך פרשנותו פוגעת למעשה בקורבנות העבירה.

הזכות לפרטיות אינה חסינה לחלוטין אך עליה לעמוד בפסקת ההגבלה בסעיף 8 בחו"י: כבוד האדם וחירותו ודרישת המידתיות. יש לזכור כי לפגיעה בפרטיות עשויה להיות השפעה מכרעת בשיקולו של נפגע העבירה האם להתלונן. אדם שיודע כי עלול להיפגע פעם נוספת, עשוי להימנע מהגשת תלונה. בהיעדר עדויות ועדים לא יוכלו משפטים פליליים להתנהל, לא תתקיים אכיפת חוק פלילית אפקטיבית, והציבור כולו ייפגע קשות. לכן על המדינה לוודא כי פגיעה בפרטיותם של עדים תעשה רק כשהדבר הכרחי.

חוק זכויות נפגעי עבירה מהווה סימן דרך בתפישת האיזון הראוי בהליך הפלילי בין הנאשם לבין קורבן העבירה. החוק מבטא את מחויבות החברה לסייע לתקן באמצעות ההליך הפלילי את העוול שנגרם לקורבן.

המאמר ממחיש את המגמה המתנהלת בפסיקת ביהמ"ש אגב הכרעה בדרישת נאשמים לעיין ברשומות אישיות של עדים. הכותבת מציינת את פרשת אל-הוזייל בה הונהג מבחן הרלוונטיות מבחן הממחיש איזון ראוי לתפיסתה בין זכויות הנאשם לבין זכויות נפגעי העבירה. היא מביעה חשש מההרחבה שניתנה בפרשת יחזקאלי (בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מ"י), פסיקה של דן יחיד. בה נקבע כי משקלה הסגולי של זכות הנאשם למשפט הוגן עולה על הזכות לפרטיות ובעקבות כך בתי משפט מתירים בקשות לצפות במרשמים פלילים ובמרשמים פנימיים (תיקים עומדים נגד העד).

הכותבת טוענת כי דרוש הסדר חוקי ראוי ומאוזן שיעניק לנאשם חומרים הדרושים לו לשם הגנתו ובו זמנית יערך דיון ראוי בו ישקלו כלל השיקולים הצריכים לענין ותינתן גם לעד הנפגע הזדמנות להשמיע את דברו.

כדוגמא להסדר ראוי מביאה כותבת את ענין O'Connor  (R. v. O'Connor, [1995] 4 S.C.R 411) מהמשפט הקנדי שדן בחשיפת רשומות אישיות של נפגעות בעבירות מין, רשומות שאינן בידי התביעה.

ביהמ"ש מציג הליך דו שלבי: ראשית מבחן רלוונטיות לגבי חומר שנמצא בידי צד שלישי ואינו בידי התביעה יש להראות רלוונטיות גבוהה יותר. לדיון מוזמן גם הצד הנפגע. אם מחליט ביהמ"ש לתפוס את חומר התביעה, עוברת ההחלטה לדיון נוסף בו נשקל האם לחשוף את החומר גם בפני הנאשם. בשלב זה מתבצע האיזון בין זכות הנאשם למשפט הוגן ובין זכות המתלונן לפרטיות. לגבי חומר שנמצא בידי התביעה בקנדה ישנה חזקה לפיה כל חומר הנמצא בידי התביעה מהווה חומר חקירה.

החוק הקנדי מתיר העברת רשומות אישיות לנאשם בעבירות מין והתעללות מסוימות רק בהחלטת ביהמ"ש או בהסכמתם המפורשת והמודעת של המתלוננת או של העד. החוק מציג מערכת דו-שלבית לחשיפת הראיות כמו בענין אוקונור הנ"ל. החוק מוסיף למבחן הרלוונטיות אינטרס של צדק כלומר על השופט לבדוק רלוונטיות של החומר למקרה ובנוסף על השופט להשתכנע לגבי נחיצות חשיפתם לאינטרסים של צדק. אם מחליט לקבל את הרשומות מתנהל הליך נוסף בו שוקלים האם לחשוף את החומר בפני הנאשם. בהליך זה  יש גם מקום למתלונן להשמיע את דבריו.