הפרשה עוסקת במי ששימש כראש ענף תלונות הציבור וחוקר ראשי שהורשע בשלום בביצוע מעשה מגונה באישה, אשר הגיעה למשרדו בכוונה להגיש תלונה נגד נהג מונית. נקבע כי מבחינת היחס בין מעשה מגונה להטרדה מינית, אף שהמערער הורשע בביצוע מעשה מגונה, העבירה שביצע היא במהותה עבירה של הטרדה מינית. הטרדה מינית עשויה, לאור חומרתה, להיחשב במקרים מסוימים כעבירה שיש עמה קלון. בעבירות של הטרדה מינית, שהן עבירות שבהן נוטים להיכשל גם אלה הרואים עצמם ואף בעיני אחרים כהגונים, המסר חייב להיות ברור ותקיף. אולם לרוב רק מקרים חמורים של הטרדה מינית יצדיקו פיטורים מהשירות. כאן הוכחה חומרה כזו נוכח תפקידו של הנאשם.
|