הנאשם טען כי המעשים נעשו כחלק מהטיפול הפסיכולוגי ובהסכמת המטופלות. ביהמ"ש ציין כי מטופל משתף פעולה עם ניצולו המיני ע"י המטפל בגלל פגיעותו ונחיתותו של המטופל ביחסים הטיפוליים; ובגלל העובדה שהמטופל אינו יודע למה לצפות במהלך הטיפול, ובכך מאמין שהמטפל יפעל למיטב הצרכים והאינטרסים שלו. ביהמ"ש קבע כי המטופלות נמצאו במצב, אשר מנע מהן להתנגד, וגרם להן ליתן "הסכמה" למעשיו של הנאשם, אשר אינה הסכמה חופשית במובנו של החוק. המטופלות רומו על-ידי המגעים הפיסיים, וחיו באשליה, כי אלו ירפאו אותן מן הסיבוכים הנפשיים מהם סבלו. זו אפוא מרמה לגבי "מהות המעשה" ע"י המטפל, כמשמעותה בסעיף 345(א)(2) לחוק העונשין.
|