החוק מתמקד בפגיעה ב"כבוד האדם" ומגדיר את ההטרדה במונחים של מין, מיניות וכבוד. השימוש במונחים אלו, המגדירים את ההטרדה בין היתר כפגיעה מגדרית, למעשה מנציח עמדות פטרנליסטיות אשר אינן ראויות ביחס לנשים. החוק אמנם שינה במידה ניכרת את היקף העיסוק בהטרדה מינית, אולם השיח המשפטי הנובע מהחוק אינו תואם את החשיבה הפמיניסטית המדגישה את חוסר השוויון הגלום בתופעת ההטרדה המינית כגורם מכריע להנחצת מעמדן הנחות של נשים.
החוק למניעת הטרדה מינית הושפע רבות מפעילות של קואליציה פמיניסטית ובכך מבטא החוק את יחסי הגומלין בין השיח הפמיניסטי לזה המשפטי. השימוש בחוק למניעת הטרדה מינית החליף את השימוש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כמקור לתביעות מסוג זה. החוק החדש הרחיב הן ההגדרה של ההטרדה המינית והן את היקף תחולת האיסור על הטרדה מינית, בין היתר, תוך החלת האיסור על כל תחומי החיים ולא רק כאיסור הנוגע ליחסי עובד-מעביד.
הבחירה להתמקד בפגיעה כפגיעה ב"כבוד האדם" ולא כפגיעה ב"שוויון" נבעה מהפער בין תפיסת השוויון המהותי בשיח הפמיניסטי לבין תרגומו למונחים אריסטוטליים של יחס שונה לדומים בפסיקה. החשש הפמניסטי הישראלי היה כי קושי כזה יתעורר גם בהקשר הישראלי ולכן נבחר כבוד האדם כעומד במרכזו של החוק. לאור עמדת המאמר כי "כבוד האדם" הוא מונח בעייתי שכן הוא מתמקד באיניבידואל ולא בהיבט קבוצתי כמו השוויון, המאמר מבקר את הבחירה במונח זה הן במישור התיאורטי והן במישור הפרקטי.
טענת המאמר במישור התיאורטי נוגעת להתפתחות תאורטית בשיח הפמינסטי המדגשיה כי הטרדה מינית היא פרקטיקה של הפליה לא רק במובן הזה שהיא מדגישה את נחיתות מעמדן של הנשים ופגיעה בכבודן בעצם תפיסתם כאובייקט מיני, אלא גם בהיותה מנציחה תפיסות סטראוטיפיות ביחס ל"נשיות" ו"גבריות". לפיכך היה להציב את השוויון במרכזו של הדיון הטרדה המינית.
במישור הפרקטי מדגיש המאמר את ההבחנה בין השיח השיפוטי הישראלי לזה האמריקאי במובן זה שבמשפט הישראלי כבר התקבלה תפיסה של שוויון במובנו המהותי כך שהשוויון נמדד במונחים תוצאתיים. לפיכך ניתן היה לקשור את ההטרדה והתוצאה החברתית שלה לפגיעה בשוויון.
בשלב הבא סוקר המאמר את החוק למניעת הטרדה מינית בראי הפסיקה. בכל פסקי הדין שהמאמר סוקר עולה תמונה של גברים בעלי מעמד שהטרידו נשים בעמדת נחיתות. בפסקי הדין אמנם הדגיש ביהמ"ש את החומרה שבניצול יחסי מרות אך אין התייחסות לחולשתן היחסית הקבוצתית של נשים. התמודדות עם עקרון השוויון המגדרי בפסיקה יכלה הייתה לבטא הכרה במציאות זו ובכך אולי להביא למיגורה של התופעה. אולם, כאמור, הסוגיה המגדרית לא קיבלה התייחסות בפסיקה, כנראה לאור השימוש בעקרון "כבוד האדם" האיניבידואלי. הצבת ערך הכבוד הובילה גם להסטת הדיון בהטרדה המינית לאפיקים של מוסר וטוהר המידות שהרחיקו עוד יותר את הדיון הפמינסיטי בהטרדה המינית.
בסיכום הדברים מביעה כותבת המאמר את הצורך שבהוצאת הדיון המשפטי ממשולש המין, מיניות וכבוד בכדי להפוך את האיסור בדבר הטרדה מינית ככלי יעיל למיגור ההטרדה במרחב הציבורי.
|