קבלה חלקית של ערעור על סטיה מעונש מוסכם בהסדר טיעון. ביהמ"ש מציג את מבחן האיזון לפיו יש לבדוק האם הושג איזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שיש בהרשעת הנאשם ובעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי. נקודת המוצא היא בבחינת העונש בהתייחס לסוג העבירה וחומרתה. ביהמ"ש ידחה הסדר אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, באופן שהביא ליצירת יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין האינטרס הציבורי. מצב זה עלול להתרחש גם מקום שבו התביעה פעלה ממניעים כשרים ובתום-לב וגם כאשר התנהלותה של התביעה מצויה במתחם הסבירות במישור המנהלי.
תסקיר הקורבן מציין שהנפגעים סבלו נזק עקיף לפגיעה עקב השתייכותם לעדה החרדית. החשיפה הפומבית של הפרשה גרמה לניכור והסתייגות מצד הקהילה, עם תיוגם באופן שלילי כתוצאה מהיותם של הילדים קרבנות לפגיעה מינית, ועם הטלת האשמה לאירועים לפתחם של המתלוננים והוריהם. לכן יש לצרף גם זאת כשיקול לחומרת הענישה.
ככלל עונש המאסר ופיצוי מהווים שתי סנקציות נפרדות ואין לשלב ולאזן ביניהם. נכונות הנאשם לפצות את קורבנותיו צריכה להוות שיקול מצומצם בלבד בקביעת העונש בגלל עקרון השוויון, זאת כמובן תלוי בנסיבות המקרה.
|