לקריאת המאמר המלא מתוך אתר המשטרה 

ס' 77 לחוק העונשין הוא התרופה היחידה שהמדינה, באמצעות התביעה, מציעה למי שנפגע בפשע. הסקר שנערך במסגרת המחקר מראה כי העלאת נושא תשלום הוצאות ופיצוי הנפגע זר להליך הפלילי. לכאורה פיצוי ניתן רק בהליך האזרחי אך ספק אם נפגעי העבירה ערוכים לעמוד בהוצאות הכרוכות בהליך כזה ובהמתנה לפסק דין. בניגוד לנפגעי פעולות איבה, נפגעי כוחות הביטחון ונפגעי תאונות דרכים, נפגעי אלימות פלילית, קשה ככל שתהיה, אינם זכאים לקבל סיוע וגמלאות ספציפיים בגלל מה שאירע להם אלא תלויים בשירותים החברתיים הכלליים שמספקת המדינה. ספק אם אלה יכולים להעמיד לנפגע העבירה את השירותים הסיוע והטיפול הדחוף הדרוש להם או להעמיד שירותים אלה בעיתוי ובהיקף הדרוש לנפגע. בישראל לא קיימת אפשרות לרכוש ביטוח שיכסה בגין אירועים שכאלה.  

ס' 77 לחוק העונשין קובע כי ביהמ"ש בעת הדיון הפלילי רשאי לחייב את העברין לכסות את הוצאות הנפגע, ולשלם לו פיצוי על כאב ועל סבל. בפני התובע קיימות שתי אפשרויות: 1. להציג בתחילת המשפט פירוט ההוצאות והסבל של הנפגע ולהציג זאת בכתב האישום; 2. להציג פירוט זה לאחר ההרשעה בעת הצגת הטיעונים לעונש.

גם אם לבסוף יפסוק ביהמ"ש על העברין לפצות את הנפגע. ספק אם יש לו אמצעים לשלם את שפסק ביהמ"ש ואפילו אם בעל אמצעים הוא ספק אם בכלל יפצה את הקורבן על אף פסק הדין. זאת מכיוון שלא ברור אם המרכז לגביית קנסות במשרד המשפטים לוקח תחת חסותו גם עונשים אלה.

המחבר מסיק שקשה מאוד יהיה לנפגע העבירה לתבוע פיצויים על סמך ס' 77 לחוק העונשין. ההסדר בו מחד מעודד את התביעה לדרוש פיצויים מהעבריין אולם מנגד, הנושא זר לביהמ"ש הפלילי. המחבר מעלה טענה נוספת והיא שבמקרה שהנאשם לא נתפס או שנתפס ומגיעים איתו להסדר טיעון אין מי שיפצה את קורבן העבירה. המחבר מציע לכונן תכנית לפיצוי הקורבנות מטעם המדינה, בפיצוי שכזה יש גם הכרה וגם תמריץ לנפגע עבירה לשתף פעולה עם הרשויות, לסייע במניעת עבריינות חוזרת של העברין ובתמורה לכך לזכות בהחזר כספי על הוצאות ופיצוי כלשהו על סבלו וכאבו.