הנאשם הוא נהג מונית בן 44 שהורשע באינוס המתלוננת, נערה בת 16. קיום יחסי המין נבע מהאיום שלו כי יספר להוריה על כך שהיא משתמשת בסמים אם לא תשלם לו כסף שחייבת לו או תקיים איתו יחסי מין. הנאשם טען כי הנערה שכבה איתו מרצונה, שהרי לא הביעה את התנגדותה וגם אם לא הסכימה הוא לא היה מודע לאי הסכמתה.

בית המשפט קבע כי לאחר תיקונו של סעיף 345 לחוק העונשין כוללת עבירת האינוס ארבעה יסודות: א. הבועל ב. אישה ג. שלא בהסכמתה החופשית ד. היסוד הנפשי של הנאשם. בעקבות התיקון אין עוד דרישה להבעת התנגדות וכל התנהגות יכולה ללמד על אי הסכמה. באשר לסוגיית האיומים קבע ביהמ"ש כי כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו אך ככלל ניתן לומר שהסכמתה החופשית של אישה לקיום יחסי מין נשללת כאשר קיימים איום, הפחדה, הפעלת לחץ וקל וחומר הפעלת אלימות או איום בה.

במקרה דנן אין לקבל את הטענה כי הסכמתה של המתלוננת לקיים יחס מין על רקע האיום הינה הסכמה חופשית. עוד נקבע כי לא כל שתיקה ופסיביות ייחשבו כאי הסכמה ואין די בהן כדי ללמד על מודעותו של הנאשם, אולם הן יכולות להוות אינדיקציות לאי הסכמה בנסיבות מסויימות. מאחר וקיים קשר הדוק בין איום לשלילת הסכמה חופשית קשה לקבל את הטענה כי הנאשם לא היה מודע לאי ההסכמה. כל טענה בדבר התנהגותה של המתלוננת לפני הבעילה ובמהלך היכרותה עם הנאשם דינה להידחות, שכן אין היא מעידה על הסכמתה לקיום יחסי מין. ביהמ"ש דחה את הערעור והשאיר את העונש על כנו - שמונה שנות מאסר בפועל.