לקריאת המאמר המלא מתוך האתר של ד"ר יופי תירוש 

מניתוח ספרותי-טקסטואלי של פסק דין, בייחוד פסק דין יחסית שולי וצדדי, ניתן ללמוד רבות על השקפותיהם של השופטים. פסק הדין בו מדובר הוא מקרה אונס של אישה על ידי בעלה בנפרד, איתו היא כבר לא חיה מזה תקופה. היא הגיעה לדירתם על מנת להסדיר עניינים שונים בנוגע לגירושים וסיפרה לו שהיא מתראה עם גבר אחר. דעת הרוב מצמצמת את מקרה האונס ומפחיתה אותו לאוסף פרטים טכניים. הנאנסת נדחקת מן הסיפור והיא נתפסת כמי שהביאה על עצמה את האונס וכדמות שטוחה ומקובעת. האונס מוצג כתגובה טבעית להתגרות באנס והוא עצמו מוצג כאיש כבוד ואזרח למופת.

כל בחירה טקסטואלית משקפת תפיסה של הכותב והיא מבנה את הדרך בה ייתפס הסיפור בעיני הקוראים. שופטי הרוב מתארים את המקרה בצורה מצומצמת מאוד. התיאור תלוש וחסר פרטים. לעומתם, מספקת השופטת דורנר פרטים נוספים השופכים אור על המקרה ומציגים אותו בצורה שונה לחלוטין. מתיאורה של דורנר ניתן להבין את הכוח והאלימות בהם השתמש האנס ואת התנגדותה ותחושותיה של הנאנסת.

שופטי הרוב מקבלים את האונס כתגובה אימפולסיבית ורגעית ל"קינטור" של האישה את בעלה. זאת למרות שהיא כבר לא גרה איתו והם בהליכי גירושים והתוצאה היא הפחתה בחומרתו של מקרה האונס הנדון. ביהמ"ש יוצר עבירה חדשה, שחומרתה פחותה, של "אונס מתוך התקנטרות", בדומה להגנה הקיימת בעבירת הרצח. דורנר, בדעת מיעוט, מראה כי אין מדובר בהתפרצות רגעית אלא אירוע שארך זמן , במהלכו היה יכול להחזיר לעצמו את השליטה ובחר שלא לעשות זאת.

מדבריהם של שופטי הרוב עולה תפיסה של "אנס טיפוסי", אשר מבצע מעשה "אונס אמיתי". זהו אונס בין שני זרים והאנס הוא אינו אדם נורמטיבי.  לעומתם מדגישה השופטת דורנר את הקשרה החברתי של עבירת האונס ואת העובדה שהאונס הנדון אינו אונס "בלתי רגיל".

שופטי הרוב מתארים את האנס כאדם נורמטיבי, תורם לחברה, כדמות הממוקמת בלב הקיום הישראלי-ציוני, לוחם, נאמן למולדת וכו'. השאלה אינה האם המתלוננת נאנסה אלא האם המערער הוא אנס. ביהמ"ש ממשיך להתייחס לאישה כאשתו של המערער למרות שהם חיים בנפרד מזה זמן ונמצאים בהליכי גירושים. היא מתוארת בשמות תואר שעניינם מעמד אישי ומשפחתי הקושרים אותה אל המערער.

באופן כללי, לאורך כל פסק הדין של שופטי הרוב מוצג הגבר כיותר אקטיבי, חזק, אדם חיובי שזהו "ליקוי מאורות" חריג בחייו, שהשתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות האירוע, ואילו האישה פאסיבית, עדיין קשורה אליו למרות הפרידה, מקנטרת אותו, במידת מה אשמה באונס וחייה לא השתנו בעקבותיו. גם הטענות הפמיניסטיות מושתקות בפסק הדין והשופטים מרחיקים עצמם מהמקרה ומהאישה.